החלטה בתיק ת"א 4424-08-11

הבקשה וטענות הצדדים :

1.         לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין להעברתה אל ביהמ"ש השלום בחיפה, בטענה להעדר סמכות עניינית לבימ"ש זה.

בתביעה, עותר המשיב להוצאת צו, אשר יורה למבקשים לחתום על שני חוזי מכר, למכירת שתי דירות מגורים בחיפה ומסירת החזקה בהן למשיב, זאת - לאחר שהמשיב זכה בשתי דירות, במכרזים שהוצאו ע"י המשיבים ולאחר שכל התמורה (כולל מע"מ), שולמה על ידו.

המבקשים אינם מתכחשים לזכייתו של המשיב במכרז ומודים שכל התמורה עבור הדירות שולמה. המשיבים העבירו למשיב עותקים של חוזי המכר שהוצאו על ידם (להלן: " החוזים"), אלא שהמשיב מסרב לחתום עליהם, בטענה, כי תנאי החוזים שונים מתנאי המכרזים. בנוסף, חולק הוא על חיובו במע"מ. המבקשים אף מתנים את מסירת החזקה בדירות למשיב, בחתימתו על החוזים.

לפיכך, בתביעה זו עותר המשיב למתן פסק דין הצהרתי, שיקבע שהוא אינו מחויב במע"מ וכן להוצאת צו אשר יורה למבקשים לשנות נוסח תנאים ספציפיים בחוזים ולהתאימם לחוזה הנספח למכרז וכן מבקש הוא להורות למבקשים למסור לו את החזקה בדירות.

2.         המבקשים טוענים, כי מאחר שהמכר עצמו אינו שנוי במחלוקת ומאחר שגם הסעדים הנתבעים ע"י המשיב, עניינם אינו בעלות במקרקעין, אלא מסירת חזקה ומתן הוראה למבקשת 1 (להלן: " עמידר"), לחתום על החוזים בנוסח שונה מזה שנוסח על ידה ומאחר שהשווי הכספי המצטבר, של הסעדים המבוקשים, מצוי בסמכות בימ"ש השלום, הרי אין מדובר בתביעה המצויה בסמכותו של בימ"ש זה.

עוד מציינים המבקשים, כי זכויות הבעלות של המשיב בדירות נרשמו בספרי עמידר, אשר אף הנפיקה אישורי זכויות (נספחים א + ב לתשובתה לתגובה המשיב).

לחילופין טוענים המבקשים, כי גם אם יסבור ביהמ"ש כי הסמכות לדון בנוסחם של החוזים מצויה בסמכותו, הרי מדובר בסעד טפל לסעד העיקרי, הוא מסירת החזקה בדירות.

3.         המשיב טוען, כי הסמכות הבלעדית לדון בתובענה מסורה לבימ"ש זה, שכן עניינה של התביעה הינו בקשה למתן הוראות שעניינן הינו להביא לביצוען של עסקאות מכר מקרקעין ואף הובהר לו כי מסירת החזקה תבוצע רק לאחר חתימת החוזים.

לדברי המשיב, אכיפת ביצוע מכירת המקרקעין, בהן הוא זכה במכרז, מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי וגם הסמכות לאכוף חתימת החוזים, בתנאים הזהים לתנאי המכרזים, מצויה בידי ביהמ"ש המחוזי.

4.         ביום 24.1.12 קיימתי דיון בבקשה, בנוכחות הצדדים, בתקווה שיעלה בידי להביאם לידי הבנה, אולם למרות שבמהלך הדיון הסתמנה אפשרות כזו, הדבר לא הסתייע ולפיכך ניתנת על ידי החלטה זו.

דיון ומסקנות :

5.         סמכותו של בית המשפט השלום בענייני מקרקעין הוגדרה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") בזו הלשון :

" תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין"

שאלת הסמכות העניינית נקבעת על פי הסעד אותו מבקש התובע ולא על פי מהות הסכסוך (ראה ע.א. 27/77 טובי נגד רפאל, פד"י לא' (3) 562.

6.         בענייננו, כאמור, אין מחלוקת בנוגע לבעלותו של המשיב בדירות והסעדים להם עותר המשיב בתביעתו מצויים בתחום סמכותו העניינית של בימ"ש השלום, כפי המבואר להלן:

א.         המבקש עותר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא אינו חייב בתשלום מע"מ על העסקה (שכן, לשיטתו, העסקה פטורה ממע"מ), אולם למעשה, תביעתו הינה להחזר סכום המע"מ שהוא שילם תחת מחאה. יובהר, כי המשיב אינו חולק על כך שאם העסקה חייבת במע"מ, התשלום חל עליו, אלא שהוא טוען כי העסקה אינה חייבת במע"מ.

            מדובר, איפוא, בסעד כספי, ועל פי סכומו מצוי הוא בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום.

מעבר לצריך אוסיף, כי הגם שהסער הוגדר כסעד הצהרתי, ברי שהסעד בו מעונין המשיב הינו הסעד הכספי (החזר התשלום ששילם). לפיכך, היה עליו לכמת את הסעד ולתבעו בערכאה, על פי סכומו (ראו, למשל: ע"א 299/79 ברנוביץ אביגדור נגד כהנא יהושע ואח', פד"י לד' (2) עמ' 601 בעמ' 606). עוד אומר, כי, בין כך ובין כך, הסמכות לדון בסעד הצהרתי שניתן להעריך ערכו, נקבעת על פי שווי הסעד ואף מטעם זה מקומו של חלק זה של התביעה הינו בבימ"ש השלום.